הרבה אנשים ששומעים את המושג "אקלים חינוכי מיטבי" מקשרים אותו באופן מידי לסטנדרטים לקידום אקלים מיטבי ולצמצום אלימות אשר פורסמו לראשונה בשנת 2009 ולאחר מכן הורחבו בשנת 2015 בחוזר מנכ"ל שכותרתו הייתה "אקלים חינוכי מיטבי והתמודדות מוסדות חינוך עם אירועי אלימות וסיכון". אבל האמת היא שלתוכניות ליצירת אקלים חינוכי מיטבי יש חשיבות גדולה יותר מאשר רק ככלי למניעת ולצמצום מקרי אלימות. במאמר זה אנחנו רוצים להתמקד בחשיבות של תוכניות אקלים חינוכי מיטבי ולראות כיצד שילובן במערך הלימודים יכול לסייע להעצמת התלמידים ולהפיכת בית הספר למקום נעים ובטוח יותר שמאפשר לתלמידים להביע את עצמם מתוך תחושת שוויון גם בלי קשר לנושא האלימות.
אקלים כיתה חברתי ככלי לשיפור האקלים החינוכי בבית הספר
ישנן פרשנויות רבות למונח אקלים חברתי ובהרבה מקרים הדבר נעשה בכוונה, כדי שכל אחד ואחת יוכלו להבין את הרעיון בצורה שנוחה להם. אך אנחנו רוצים להתמקד דווקא בדברים כפי שהם מוצגים בדבריו של דב דרום, אשר האמין שהאקלים החברתי הוא לא דבר אובייקטיבי, אלא הוא פרי של התנסויות עבר והאופן שבו כל אחד ואחת מחברי הקבוצה תופס את הקבוצה ואת האינטראקציה שבתוכה. או כפי שנכתב בספרם של ירון זיו ויעל בהרב, מסע קבוצתי, "מכלול התהליכים הקבוצתיים המתרחשים עקב האינטראקציה בין המנחה לחברי הקבוצה ובין חברי הקבוצה לבין עצמם".
כאשר אנחנו מצליחים לייצר אקלים כיתה חברתי מיטבי אנחנו מחזקים את היסודות הבית ספריים, שכן בית הספר מורכב הלכה למעשה מעשרות יחידות שונות שמיוצגות בדמות כיתה. התפיסה הרווחת שאומצה גם על ידי משרד החינוך יוצאת מנקודת ההנחה שככל שלבית הספר יהיו יותר כלים מעשיים לעבוד איתם באופן נקודתי על ההיבטים השונים שמרכיבים את האקלים הבית ספרי (למשל מוגנות, למידה רגשית, כישורי חיים ועוד), כך יהיה אפשר לשפר את בית הספר בכללותו ולמנוע תופעות של אלימות על ידי יצירת קבוצות מגובשות ומכילות שמאפשרות לכל אחד ואחת להרגיש שייכים ולפרוק את אשר על ליבם בצורה מבוקרת ומוגנת.
מה זה אומר תוכניות אקלים חינוכי מיטבי?
כחלק משינוי הגישה המערכתי של משרד החינוך ומההבנה שכדי לייצר אקלים חינוכי מיטבי יש להעניק לצוותים ולתלמידים את מירב הכלים, החלו להיבנות תוכניות ליצירת אקלים חינוכי מיטבי בכיתות ובבתי ספר. חלק מתוכניות ההתערבות לשיפור האקלים בכיתה שמות את הדגש על התלמידים וחלק מפנות את תשומת הלב למורים ולצוותי ההוראה, אך המשותף לכלל התוכניות הוא הצורך להביא לשינוי בכמה מישורים:
-המישור הפיזי – כאשר התלמידים נמצאים בבית הספר הם נמצאים באופן פיזי במקום שגבולותיו ומאפייניו קבועים, אך באמצעות תוכניות ליצירת אקלים חינוכי אנחנו יכולים לייצר סביבה פיזית שונה שתשבור מחסומים בקרב המשתתפים. כך למשל במעגלי א.ב.י אנחנו מפרקים את צורת הישיבה המקובלת בכיתה ובמקום שהסדנה תתקיים בישיבה על כיסאות בשורות, אנחנו מבצעים אותה במעגל חי שבו כל משתתף ומשתתפת יכולים לבטא את עצמם בדרכים פיזיולוגיות ולאו דווקא ורבליות.
-המישור המחשבתי – ברגע שאנחנו משנים את צורת העמידה של התלמידים ומייצרים אצלם אמצעי תקשורת שונים, אנחנו הלכה למעשה משנים גם את האופן שבו הם תופסים את הקבוצה. בתוכנית אקלים חינוכי מיטבי מנסים לייצר אצל המשתתפים תחושת ביטחון, אמון ואינטימיות כדי לחזק את הקשרים הבין אישיים והפנים אישיים.
-המישור היצירתי – אחד הרכיבים החשובים ביותר שיש ביצירת אקלים חינוכי מיטבי הוא מניעת תסכול והגברת היכולת של כל אחד ואחת מהמשתתפים לבטא את עצמו בצורה פתוחה וכנה. במקרים רבים אנחנו נתקלים בילדים אשר אמצעי התקשורת הרגילים, שיחה או כתיבה למשל, מוגבלים וכתוצאה מכך הם נסגרים ומרגישים דחויים מהחברה. במעגלי א.ב.י אנחנו פותרים את הבעיה הזו על ידי שילוב של אומנויות שמאפשרים לילדים למצוא את הדרך שהכי נוח להם להתבטא באמצעותה – בין שמדובר על תיאטרון פלייבק, אומנות פלסטית או תנועה במרחב.
לפרטים נוספים על מעגלי א.ב.י להתערבות ולשיפור אקלים בכיתה ובבית הספר – צרו איתנו קשר עוד היום.
המאמר נכתב על ידי אבי ריינשטיין
Comentários